מַר חֶשְׁוָן

 

חֶשְׁוָן חוֹשֵׁב שֶׁהוּא חָשׁוּב.

חוֹשֵׁב, חוֹשֵׁב, וְכָךְ יֹאמַר,

וְשׁוּב יֹאמַר, וְשׁוּב וָשׁוּב:

אֵינִי חֶשְׁוָן! הַגִּידוּ מַר!

 

לֹא סְתָם חֶשְׁוָן – רַק מַרְחֶשְׁוָן!

זֶה מְכֻבָּד לִי וּמַרְשִׁים.

וּכְמוֹ הַחֹדֶשׁ הַחַשְׁבָן

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא מַרְשִׁים

 

לוֹמַר "חֶשְׁוָן" לְלֹא הַ"מַר".

וְהֵם עוֹמְדִים עַל הַמִּשְׁמָר,

כִּי "מַר" שָׁוֶה, לְמַעֲשֶׂה,

לַתֹּאַר "מִיסְטֶר" אוֹ "מִיסְיֶה".

 

מָה, לֹא מַגִּיעַ לוֹ כָּבוֹד?

הוּא סְתָו, לֹא סְתָם! הוּא סְתָו מְאוֹד!

אִם לֹא נֹאמַר לוֹ מַר אוֹ מִיסְטֶר

הוּא יֵעָלֵב שֶׁאַלְלָה יִסְתֶּר!

 

עַל כֵּן עוֹמְדִים הַקַּפְּדָנִים

סְבִיב מַרְחֶשְׁוָן הַזֶּה עִם שׁוֹט

וּלְמַכּוֹת קָשׁוֹת דָּנִים

אֶת מִי שֶׁמְּקַפֵּד רֹאשׁוֹ.

 

וּמִכֻּלָּם רַק הַהוֹלַנְדִים

לֹא נִבְהָלִים וְהֵם בְּשָׁאנְטִי

כִּי הֵם יוֹדְעִים: גַּם סְתָם חֶשְׁוָן

זֶה מְכֻבָּד – כִּי יֵשׁ בּוֹ וַן!