כמה מילים על התורה ממנה לקוח השיר (ליקוטי מוהר"ן ל"ד):
אם חשת פעם חרפה ובזיון,
בוודאי הרגשת שחרב עליך עולמך ושהיסודות שתחת רגליך רועדים...
עכשיו תעצור שנייה ותקשיב לדברים הנפלאים של ר' נחמן:
"...חֲרָפוֹת וּבִזְיוֹנוֹת שׁוֹבְרִין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם..."
מהי אותה החרפה שגורמת לשברון לב?
לפעמים אנחנו נוטים לשבור את הכלים כי יש לנו תכניות ושאיפות ארוכות טווח, 
והעולם אומר לנו 'אתה לא מסוגל, אתה סתם מתאמץ, תפסיק לדבר גבוהה גבוהה'. 
וזה מעציב ושובר את הלב...
אבל יש תיקון: 
"וְהַתִּקּוּן הוּא עַל יְדֵי שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת לִבּוֹ - לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּך לְלִבּוֹ בָּעֵת הַזּאֹת"
אתה צריך להתאמץ ולמצוא את הנקודה המיוחדת ששייכת לך 'בעת הזאת' 
- מה הצעד הקטן הבא שאני מסוגל לעשות? מה הדבר שמתאים לי עכשיו?
נכון - לא אכבוש מיד את פסגת ההר, אבל לפחות אתחיל במשהו ולא אעמוד במקום.
ואם ננסה לקבל את העצה הזו של ר' נחמן, 
 אז "עַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל הַחֶרְפָּה הַשּׁוֹרָה עַל לִבּוֹ".

האזנה נעימה!